מערכת הקול

הגרון (לארינקס) משמש כקופסה מגוננת למיתרי הקול, והוא בנוי מסחוסים שמוקפים בשרירים. בראשיתו נמצאים הסחוס התירואידי (הידוע גם כ"בליטת אדם"), הסחוס הקריקואידי ואפיגלוטיס (הגקל של קופות). הסחוסים הללו מתחברים זה לזה באמצעות רצועות ושרירים פנימיים וחיצוניים, ויוצרים יחידה קשיחה אך גמישה שיכולה להתרחב ולהתכווץ.

סגירת הגרון והגנה על מיתרי הקול

במצב מנוחה, מיתרי הקול פתוחים למחצה כדי לאפשר מעבר אוויר חופשי מהראות ומחזור נשימה תקין. ברגע שאנו רוצים להפיק קול – בין אם בדיבור רגיל או בשירה – שרירים מסוימים בלארינקס מכווצים, דוחפים את המיתרים זה לכיוון זה וסוגרים אותם כמעט לגמרי. המגע המדויק והעדין ביניהם יוצר את תנאי הרטט; כאשר זרם אוויר מהראות עובר בין שני המיתרים הסגורים, נוצר רטט של שכבת הרירית, שמפיק את צליל הבסיס (הפונדמנטל).

אם נסגור את הגרון בעזרת האצבע ונמנע מן השרירים לפעול כהלכה, לא נוכל להפעיל תנועה תקינה של "בליטת אדם" – השקע הבולט בחלקו הקדמי של הצוואר שמקיף למעשה את בית הקול. בליטה זו משתנה בעוצמתה ובזווית החיבור בין הסחוסים בהתאם לתזוזת המיתרים: אצל גברים היא בולטת יותר לעומת נשים, כיוון שמתיחות השרירים ושילוב זוויות הסחוס ה-T מאפשרים זווית תלולה יותר, מה שמשפיע על ה-pitch.

מבנה המיתרים והמשולש הקולי

מיתרי הקול עצמם מורכבים משלוש שכבות עיקריות:

1. שכבה רירית (Cover): השכבה החיצונית, עשירה בסיבי קולגן ואלסטין, שמאפשרת את הגמישות והרטט העדין של המיתר.

2. שכבת גיד (Ligament): מתחת לרירית, מעניקה למיתר חוזק מסוים ומבנה מוגדר.

3. שכבת שריר (Body): החלק העמוק ביותר, שריר הטירואריתנואיד (vocalis), שאחראי לשליטה על מתיחות המיתר ומשפיע ישירות על גובה הצליל.

כאשר אנו נושמים, שני המיתרים מונחים בזווית משולשית משוחררת, כך שהרחם בין תאי האוויר מאפשר מעבר חלק. ברגע שאנו מפיקים קול, זרם אוויר מהראות נדחף אל "המשולש" הסגור, ומפעיל רטט של שכבת הרירית: זהו המקור ליצירת הצליל. במצב תקין, השכבות משתלבות זו בזו באופן הרמוני כדי לאפשר קול צלול וחופשי.

לעיתים, בגלל עומס יתר (כמו שירה ממושכת, לחצים או זיהומים ויראליים), נוצר מצב שבו המיתר לא נסגר באופן מלא – "המשולש" נשאר פתוח בשוליו – ואוויר בורח. מצב זה נקרא צרידות, והקול נשמע דקיק, "חנוק" או חלש. אם התופעה חורגת מצרידות זמנית ונסתיים בנפיחות כרונית, יתכן שהמיתרים ייפגעו בשכבת הרירית העליונה, יהפכו לעבים פחות וגמישים פחות, מה שיוביל לירידה דרסטית באיכות הקול.

מיתרי הקול המדומים

מעט מתחת למיתרי הקול האמיתיים נמצאים שני קפלים נוספים, המשתרעים במקביל אליהם, אך אינם מעורבים ישירות ברטט הקולי. אלה נקראים מיתרי הקול המדומים (false vocal folds). תפקידם המשני הוא לשמש חותם אחורי למיתרים האמיתיים ולהפריש חומר סיכה (מוקוס) המשמן את אזור הלארינקס. בעת בליעת מזון או שתיית נוזלים, הם מסייעים באיטום הגרון, ובכך מונעים חדירת חומר זר לקנה הנשימה.