מחלות הגורמות לצרידות

| דלקת נגיפית (כמו שפעת)

דלקת נגיפית (כמו שפעת) או לרינגיטיס נגיפי (דלקת במיתרי הקול) מלווים באודם ובנפיחות בגרון ובמיתרי הקול. המיתרים מתכסים בריר ואינם נצמדים, והדבר גורם לכאבים חזקים ולצורך לכחכח. בטיפול נכון אצל רופא אף-אוזן-גרון התסמינים יחלפו כעבור כשבועיים. לטיפול טבעי ראה פרק "שמירה על בריאות הקול" עמ' 208-210.

| רפלוקס הוושט (חזרת תוכן קיבתי חומצי לגרון)

עקב התרופפות הסוגר בין הוושט לקיבה, עולה תכולה חומצתית מהקיבה אל הוושט ונשפכת אל תיבת הקול. בעוד שלקיבה ישנה ריריות המגינה עליה מפני החומצה שהיא מייצרת, לגרון אין מערכת הגנה כזאת. לכן, גם כמות קטנה מאוד של חומצה שמגיעה לגרון תגרום לגירוי מקומי. הגירוי מביא לגודש הריריות בתיבת הקול ולעיתים אף לכוויה בחלק העליון של הוושט. במקרים קיצוניים החומצה אף תוביל לכוויה ולדלקת כרונית בחלק האחורי של תיבת הקול.

עם הופעת התסמינים, כמו שיעול טורדני וממושך וצרידות, יש לפנות לרופא אף-אוזן-גרון לקבלת טיפול. ראה גם פרק "שמירה על בריאות הקול" עמ' 214-215.

| התעבות מיתרי הקול

התעבות היא גדילה של שטח פנים המיתרים כתוצאה מחיכוך-יתר. זוהי התחלה של יבלת על מיתרי הקול. התרגילים שבספר זה יכולים למנוע את החמרת המצב ולסייע בהקטנת השחיקה.

| יבלות במיתרי הקול

יבלות על מיתרי הקול, היא עיבוי מוגבל (דומה לראש גפרור) זמני או קבוע של פנים המיתרים כתוצאה מחיכוך-יתר. בקבוצת היבלות יש לייחד קישריות של זמרים (Singer's Nodules).

אם הקישריות קטנות, אינן מפריעות ואין צרידות – אזי קשה לזהותן, אך אם הן גדולות למצב של יבלת, נדרש טיפול בפיתוח קול ובתרגילים שבספר "צרידות". אני לא ממליצה למהר לעבור ניתוח להסרת היבלות. כדאי קודם לנסות את התרגילים שמופיעים בספר "צרידות", שיכולים לסייע בהקטנת השחיקה ובסופו של דבר להעלמת היבלות.

| פוליפ על מיתרי הקול

פוליפ, הוא צמיחה של רקמת קצה המיתר. ההבדל בין פוליפ ויבלת הוא שפוליפ רך יותר ובדרך כלל גדול יותר מהיבלת. הבליטה של הפוליפ כלפי פנים גורמת לאי-סגירת המיתרים והתוצאה היא צרידות קשה.

פוליפ קטן, כאשר הוא נוזלי ורך, ניתן אולי לרפא בעזרת מנוחה ושתיקה מווחלטת וכן בעזרת תרגילי הרפייה – זאת בעצה אחת עם רופא מטפל. פוליפ גדול ניתן להסרה רק בניתוח כירורגי.

| ציסטה על מיתרי הקול

ציסטה היא הצטברות של הפרשות בבלוטת הריר עקב סתימה. הריר, שאמור לשמן את מיתרי הקול, מצטבר בתוכה ואינו מופרש החוצה. התוצאה היא צרידות. במקרה זה הטיפול הוא כירורגי.

| לרינגוצלה (Laryngocele)

לרינגוצלה היא היווצרות כיס אוויר ברווח שבין מיתרי הקול האמיתיים למיתרי הקול המדומים. התופעה שכיחה בקרב אנשים שמקצועם כרוך בהרמת משאות כבדים או בהפעלת לחץ גדול על תיבת הקול (כמו נגני כלי נשיפה או נפחי זכוכית). אם הכיס גדול מאוד הוא גורם לצרידות קשה. הטיפול הוא כירורגי.

| גידול ממאיר על מיתרי הקול

התסמין הראשון הוא צרידות הנמשכת למעלה מחודש. בין הגורמים העיקריים נמנים: עישון וצריכה גבוהה של אלכוהול. כשיש חשש לגידול, מומלץ לבצע ביופסיה שהיא הליך ניתוחי קל המבוצע בהרדמה מלאה.

ככל שהגידול מתגלה מהר יותר, כך ניתן לטפל בו ביעילות.

| שטף דם (Hematoma) בתוך מיתרי הקול

שטף דם בתוך המיתרים נגרם כתוצאה ממאמץ פתאומי ומצעקה חדה וחזקה. התופעה שכיחה יותר אצל נשים. הטיפול הוא שתיקה מוחלטת למשך עשרה ימים.

| בצקת במיתרי הקול

(Edema)

בצקת היא הצטברות של נוזלים על המיתרים הגורמת לנפיחות ומקשה עליהם להיצמד. בצקת נובעת ממאמץ קולי ומהווה תסמין לדלקת, להתקררות, לזיהום חיידקי ונגיפי וכן לרפלוקס הוושט. התופעה מחייבת אבחון וטיפול אצל רופא אף–אוזן–גרון. לטיפול טבעי ראה פרק “שמירה על בריאות הקול” עמי 214 ("צרידות")

| שיתוק במיתרי קול

לעיתים נגרם שיתוק במיתרים עקב פגיעה בעצב המפעיל את שרירי המיתרים, או עקב הגבלה בתנועתיות של המפרקים המתחברים למיתרי הקול (ישנם מקרים שבהם הסיבה לשיתוק אינה ידועה). התוצאה העיקרית לשיתוק היא צרידות, או במקרים קשים – מצוקה נשימתית.

| אי־סגירת מיתרי הקול בזמן הדיבור

מיתרי הקול בנויים בצורת האות V.  כאשר מדברים בקול רגיל וצלול, המיתרים נסגרים ונוגעים זה בזה לכל אורכם. ברגע שישנה הפרעה כלשהי, המיתרים אינם נסגרים הרמטית. הסדק שבין המיתרים מאפשר בריחת אוויר, במקרה זה לא תעוזרנה תרופות, יש לבצע תרגילי נשימה, תרגילי דחיפות ותרגילי דיבור מתוך הספר ("צרידות").